1בבגדה אסור:2תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש תלמידי חכמים הרבה ומת בחצי ימיו והיתה אשתו נוטלת תפליו ומחזרתן בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומרת להן כתוב בתורה דברים ל׳:כ׳ כי הוא חייך ואורך ימיך בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה דף יג: ושמש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם משיבה דבר פעם אחת נתארחתי אצלה אמרתי לה בתי בימי נדותיך מהו אצליך אמרה לי חס ושלום אפי' באצבע קטנה לא נגע בי בימי לבוניך מהו אצליך אמרה לי אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר אבל חס ושלום לא עלה על דעתו לדבר אחר אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה שהרי אמרה תורה ויקרא יא ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב כי אתא רב דימי אמר מטה חדא הואי במערבא אמרי א"ר יצחק בר יוסף סינר מפסיק בינו לבינה:3מתני' ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו נמנו ורבו ב"ש על בית הלל וי"ח דבר גזרו בו ביום דף יז: ב"ש אומרים אין שורין דיו סממנין וכרשינין אלא כדי שישורו מבעו"י ובית הלל מתירין ב"ש אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט את העין וב"ה מתירין:4גמ' דף יח. תנו רבנן פותקין מים לגנה ערב שבת עם חשיכה והיא הולכת ומתמלאה כל היום כולו ומניחין מוגמר תחת הכלים והם הולכין ומתגמרין כל היום כולו ומניחין גפרית תחת הכלים והם הולכין ומתגפרין כל השכת כולה ומניחין קילור על גב העין ואספלנית על גכי מכה והם הולכין ומתרפאין כל השבת כולה ואין נותנין חטין לתוך הריחים של מים5אלא כדי שיטחנו מבעוד יום ואוקימנא אליבא דב"ש דאית להו שביתת כלים אבל לב"ה לית להו שביתת כלים ושרי ואיכא מ"ד אסור ואפי' לב"ה מפני שמשמעת את הקול6דף יח: ת"ר לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ע"ש עם חשיכה ואם עשתה כן למוצאי שבת אסורין בכדי שיעשו כיוצא בו לא ימלא נחתום חבית של מים ויניח לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ואם עשה כן למוצאי שבת אסורים בכדי שיעשו מאי טעמא גזירה שמא יחתה בגחלים ואי אמרת מוגמר וגפרית מ"ט לא גזרינן שמא יחתה בגחלים התם לא מחתה להו דאי מחתה להו פסדי דקא סליק בהו קוטרא ואונין של פשתן נמי לא גזרינן דכיון דקשי להו זיקא לא מגלי להו צמר ליורה נמי לא גזרינן ביורה עקורה וטוחה דליכא למיחש לא לאחתויי ולא למיגס בה והשתא דאמר מר גזירה שמא יחתה בגחלים האי קדרה חייתא ובשיל שפיר דמי בשיל ולא בשיל אסיר ואי שדא ביה גרמא חייא שפיר דמי מאי טעמא דאסח לדעתיה מינה דאמר השתא ודאי לא בשיל ולא אתי לאחתויי:7והשתא דאמר מר כל מידי דקשי ליה זיקא לא מגלי ליה האי בישרא דגדיא ושריק שפיר דמי דברחא ולא שריק אסיר דגדיא ולא שריק דברחא ושריק רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר:8איכא דאמרי דגדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי דברחא ושריק נמי שפיר דמי כי פליגי דברחא ולא שריק רב אשי שרי ורב ירמיה מדפתי אסר.9וקא פסקי רבוואתא כי האי לישנא בתרא וכרב אשי ואיכא מאן דפסק כרב ירמיה מדפתי דאסר ואנן נמי כרב ירמיה מדפתי ס"ל דחזינן סוגיא דשמעתא כוותיה דאמרינן אמר רבינא האי קרא חייא כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי ושרי מכלל דאי בברחא אסיר ושמע מינה דברחא אסיר:10מתני' דף יז: ב"ש אומרים אין פורשין מצודות חיה ועוף ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום וב"ה מתירין בש"א אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ולא מגביהין
